'וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" דברים י' יט"
נכון לשנת 2020 נמצאים בארץ כ31000 מבקשי מקלט בישראל. רדיפות שלטון, מלחמת אזרחים, מאורעות של רצח עם ומעשי זוועה אחרים אילצו אותם לעזוב את בתיהם ואת ארצות מולדתם, ולחפש הגנה בישראל. .רק אחוז אחד מבקשות המקלט אשר מוגשות לרשויות, נענות בחיוב מדינת ישראל התמודדה עם תופעה קיצונית של סחר בנשים למטרת זנות, החל מאמצע שנות ה-90, כאשר לשיאה הגיעה בראשית שנות ה-2000, אז הגיעו לישראל בדרך זו, להערכת המשטרה, כ-3000 נשים בשנה. בשנים 2016-2017 פתחה משטרת ישראל 541 תיקי חקירה בגין חשדות לסחר בבני אדם למטרות זנות ועבירות נלוות. .נכון להיום, באחד מין המקלטים המיועדים לקורבנות סחר אלו, יש כ55 מקומות בתפוסה מלאה. יחד עם זאת כמה מאות של קורבנות ללא מחסה, ועוד כ3000 נשים בתהליך של הכרה כקורבנות סחר מעבר לתופעת הסחר למטרות זנות המוכר יותר, קיימת באותה מידה תופעה של סחר עבדות מודרנית. אלפי מהגרים המוחזקים בישראל, מועבדים בעבודות כפיים בין 12 ל16 שעות עבודה יומיות ללא חופשות, בשכר נמוך משמעותית מהמינימום, תוך כדי מחייה בדירות צפופות מאוכלסות עד אפס מקום. מהגרים, עובדים זרים, מבקשי מקלט, זכאי חוק השבות, קורבנות סחר ועבדות מודרניים. כל אלו מגיעים בעשרות אלפים לארץ ישראל, בחיפוש אחר מכסה, מקלט, עזרה. לצערינו, נופלים אלו לעיתים קרובות על אוזניים ערלות מצד הרשויות, וגרוע מכך, כאשר פונים ליעוץ משפטי, לא פעם נופלים שוב, והפעם בידיים רמאיות מקימות העמותה, עולות חדשות בעצמן, נתקלו בשנים האחרונות בתופעות אלו מקרוב, והתקשו להשאר אדישות לכן, ביום ה2 לנובמבר 2021 הוקמה עמותת זכות לזר. עמותה אשר שמה כמטרתה העיקרית, מתן עזרה, ליווי, קורת גג, לכל אלו אשר מגיעים בהמוניהם לישראל בחיפוש אחר תקווה עמותת זכות לזר, חרתה על דגלה, להוות נקודת אור זאת, לכל הגרים בארץ ישראל.
אלונה מגיעה מרקע של משרדי עורכי דין, בינהם לרוב כל מה שקשור לעובדים זרים, משרד האוכולוסין וההגירה וכו'. נתקלה לא פעם בחוסר צדק, זלזול, בניצול מעמד וכל זה מצד הרשויות. כמו כן רמאות וניצול מצד עורכי דין לא מקצועיים.
כידוע לך לבטח, האוכלוסיה שהכי קל לנצל ולרמות, יהיו הזרים בארץ, מחסור בשפה, חוסר הכרות עם התרבות והבירוקרטיה, מהווים קרקע פוריה למי שכוונותיו אין טהורות. בתור אמא לשתי בנות, ובתור מי שעצמה עלתה לארץ לפני כעשרים שנה, ולקח לה עצמה עשר שנים לקבל אזרחות בארץ, לא הצליחה להשאר אדישה למצב אחת האוכלוסיות המוחלשות בישראל
ליזה, איתה דיברת בטלפון, מגיעה ממקום קצת שונה. עלתה לארץ בגיל שנתיים, ומגיל צעיר נמשכה לפעילות קהילתית והתנדבותית רחבה. החל מהתנדבויות בספריה העירונית ביסודי, המשך לקבוצות של נערים בסיכון בשנות התיכון, חלק מעמותת קו הזינוק אשר מקדמת מנהיגות אצל בני נוער פריפיריילים ומפעילה מגוון פרוקייטים בקהילות שונות, כלה בשנת שירות בצפת עם נוער בסיכון, וכמובן קבע קצר בהמשך לשירותה הצבאי. את שנת השירות שלה כאמור העבירה בצפת בהתנדבות עם בני נוער בסיכון שנפלו ממסגרות.
מקום שהותם של הש"ש בעיר היה בתוך מרכז קליטה של יוצאי אתיופיה. בתוך מרכז הקליטה, מעבר להתנדבות מבוקר עד ערב בבתי הספר האקסטרנים ומקלטי הנוער בעיר, מצאה את עצמה בקשר צמוד עם הורים וילדים בתוך מרכז הקליטה. ביציאתה מהשירות הצבאי, כשבני גילה יצאו לטיולים אחרי צבא או החלו בלימודים, ליזה חיפשה דרכים להמשיך לעזור לקהילה בצורה זו או אחרת, ובעיקר קרובים לליבה היו אותם זרים איתם בילתה במשך שנה בצפת.